תורה נביאים כתובים משנה תלמוד גאונים ראשונים ואחרונים על יחסינו לבעלי החיים

האידיאל התנכ"י בהקשר לטבעונות והיחס לבעלי חיים הוא נושא שמעסיק רבים, ובצדק. אין זה ענין ששייך למאמינים בלבד. השפעתו הכבירה של התנ"ך על כלל האנושות, מחייבת אבחנה מעמיקה ובירור מקיף מהו רצון האל בהוראות המפורטות שהוא מסר לנביאים.

קריאה שטחית של הטקטס המקראי מולידה מסקנה מוטעית נגד הטבעונות, המקרא מורה לכאורה שמותר לאכול חיות, וכך גם משמע לכאורה כי חובה להקריב בהמות חיות ועופות כפולחן לאלוקים.

הקרבת קרבנות היא הדוגמא הטובה ביותר שלימוד נכון של התנ"ך כולל חיפוש מעמיק אחר אמיתות נצחיות הנמשכות מעבר לתרבות או לזמן בו נכתבו הטקסטים.

הספר השלישי ויקרא מוקדש כמעט כולו לפולחן הקרבת קרבנות, המקרא אמנם מסייג את סוגי החיות שניתן להקריבם, אך הוא נותן הוראות מפורטות לגבי צורת ומקום ההקרבה. האתוס הזה לא נשאר רק בכתובים, בימי בית ראשון ושני הקריבו אכן קרבנות בבית המקדש.

אך עיון קצר בדברי הנביאים האחרונים מוכיחים כי הקרבת קרבנות אינה רצויה כלל וכלל, הושע הנביא מתנבא: "כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלהים מעלות".[1] המשמעות הפשוטה היא שאלוהים חפץ בחסד. אלוהים אינו חפץ בזבח.

ישעיהו מתנבא ברוח ממש דומה לזו של הושע "למה לי רב זבחיכם יאמר ה' שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי"[2] אין דרך להגיד את זה יותר ברור. אלוהים אינו חפץ בקרבנות מכל סוג שהוא.

הנה יש כאן ללא ספק קונפליקט, שהנביא ירמיהו פותר:

"כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח  כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם"[3].

 הנביא ירמיהו מסביר לעם כי לא היה ציווי על הקרבת קרבנות, אלוהים גם אינו צריך קרבנות כלל, מצוות הקרבנות לא נוצרה אלא בגלל התאווה הבלתי מנוצחת של העם לפולחן והקרבת קרבנות, באותה תקופה הקרבת קרבנות היתה נפוצה, עמים רבים הקריבו גם קורבנות אדם, שום דת ותרבות לא יכלה לשרוד ללא פולחן קורבנות., המסר המהפכני של תורת ישראל היה השלילה המוחלטת של קורבן אדם, שזכה להגדרה המדויקת – תועבות הגויים[4], והגבלה המסייגת את הפולחן ואת מקום ההקרבה, למרות זאת נביאי ישראל השחילו לאורך התנ"ך מסרים, חלקים סמויים, חלקם מרומזים וחלקם גלויים, לימים אחרים, לימינו.

גם באכילת בעלי חיים ניתן להבחין במורכבות הזו, למרות ההיתר המקראי הנראה לעין לאכילת בשר, האידיאל המקראי מתואר בבירור כטבעונות. אדם הראשון הנברא האידיאלי של הבורא, קיבל מבוראו את ההוראות של הדיאטה האידיאלית על מנת להתקיים בצורה הטובה ביותר בעולם המופלא הזה: ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה[5]

למרות השליטה הכמעט טוטאלית שניתן לאדם "ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ"[6], אדם הראשון לא הורשה להרוג חיות על מנת לאוכלם כמו כן הוא לא נצטווה על הקרבת קרבנות.

לא זו בלבד שהאידיאל הטבעוני תוארה במקרא על העבר, אלא שהנביאים התנבאו כי האידיאל הטבעוני יחזור, הקטעים הנבואיים בספר ישעיהו מתארים את ממלכת האל הנצחית כמקום בו לא יהיה שום הרג מכל סוג שהוא וכל היבטי הקיום יהיו בשלום: " וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם, ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן, ושעשע יונק על חר פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"[7].  

באמצעות תיאור בראשית גן העדן ותיאור ישעיהו על ממלכת האל הנצחית, אנו חשים היטב שאלוהים חפץ בעולם מבלי להרוג. האידיאל נקבע עבורנו בבירור.

חזון הנביאים מתגשם לנגד עינינו, אין זה מקרה כי ישראל כיום היא ממלכה של טבעונות, ישראל נחשבת למדינה שבה יש קהילה גדולה של טבעונים ופעילי זכויות בעלי חיים, ומודעות גדולה של האוכלוסייה לזכויות בעלי חיים וטבעונות. העיר תל אביב נחשבת ל"בירת הטבעונות העולמית", עם כ-400 מטבחים, מסעדות, בתי קפה ובתי עסק טבעוניים וצמחוניים, ישראל בדרך להיות המדינה הטבעונית הראשונה בעולם ואחרים יילכו בעקבותיה, אך על מנת להגיע לשינוי שכזה עלינו להתחיל בצעדים קטנים לאדם, אך צעדים גדולים בתעשייה.

[1] הושע ו, ו.

[2] ישעיהו א, יא.

[3] ירמיהו ז, כג.

[4] דברים יח, ט.

[5] בראשית א, כט.

[6] בראשית א, כח.

[7] ישעיהו יא, ט.

[8] הושע ב, כ